דניר תעשיות עץ 1999 בע"מ נ' לביב

החלטה

העניין שבפני, בקשת הנתבע לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדר הגנה ביום 24.7.2013, ע"ס 24,864 ₪ (קרן בלבד, ללא הוצאות ואגרות).

התובענה הוגשה בתחילה, כתובענה לסכום קצוב לפי הוראות סעיף 81 א1 לחוק ההוצאה לפועל, וביום 19.5.2012 הוריתי על העברתה לפסים של תובענה לסכום קצוב (שכן התובענה לא תאמה את דרישות הסף של תובענה לסכום קצוב, הואיל ונשענה על מסמכים ערוכים בידי התובעת בלבד).

ביום 22.7.2012 הוריתי על מחיקת התובענה בהיעדר תצהיר תמיכה מטעם התובעת, וזאת בשוגג, שכן תצהיר תמיכה היה סרוק בתיק ביהמ"ש, ומאחר ולא הובחן בתצהיר בטרם החלטת המחיקה, ההחלטה בוטלה ביום 24.7.2012, ובהתאם הוריתי לנתבע להגיש כתב הגנה עד ולא יאוחר מיום 30.9.2012.

החלטה המחיקה והחלטת הביטול המורה על הגשת כתב הגנה, הומצאו לנתבע על ידי מזכירות ביהמ"ש ביום 2.8.2012.

כתב הגנה לא הוגש במועד אשר נקצב.

ביום 17.12.2012 הוגשה על ידי הנתבע בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל, וביום 21.12.2012 הוריתי על עיכוב הליכי הוצאה לפועל, יחד עם הוראה ברורה כהאי לישנא: "כתב הגנה בסדר דין מהיר יוגש בתוך 30 ימים מהיום. ככל שלא יוגש יינתן פסק דין על מלוא סכום התובענה".

אותה החלטה נשלחה לנתבע על בסיס הכתובת אשר מסר, והוא מוחזק כמי שמודע להחלטה (שכן מדובר בבקשה שהוא הגיש), גם לאור הוראות תקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984.

משלא הוגש כתב הגנה, ניתן פסק דין בהיעדר הגנה, ביום 24.7.2013, כשמונה חודשים לאחר שהוריתי לנתבע להגיש כתב הגנה, ומשכתב טענות כאמור לא הוגש.

ביום 6.11.2013 הוגשה בקשת הנתבע לביטול פסק הדין בהיעדר הגנה. לטענת הנתבע, ההחלטה המורה על הגשת כתב הגנה לא נתקבלה בידו; לגופו של עניין טען הנתבע כי מדובר בתובענה אשר נמחקה ולגישתו ההליך היה פגום, וכן טען כי אינו חייב לתובעת דבר, שכן כל אשר התנהל מול התובעת היה שאחיו העובד יחד עמו ביצע הזמנת פרטי ריהוט בסך של 6,000 ₪, וסופקה סחורה פגומה ולקויה, אשר לא נלקחה על ידי הלקוחה, ולדבריו הוא נאלץ לפצות הלקוחה מכספו בגין אותה הזמנה.

ייאמר כי הבקשה לביטול פסק דין הוגשה כאשר לא מצורפת לה כל אסמכתא: לא כרטסת הנה"ח של הנתבע, לא תיעוד לפניות או מכתבים, ללא התייחסות למלוא הסכום, או אפילו תעודת משלוח או תיעוד לתשלום אשר לכאורה בוצע על ידו לצד ג'. יתר על כן, הבקשה אינה מתייחסת לפער הניכר שבין סכום ההזמנה אשר נטען כי היא לקויה (6,000 ₪) לעומת הסכום הנתבע שהינו גבוה ביותר מ- 18,000 ש"ח מהסכום הנטען בבקשה.

הואיל וכלל יסוד בהליך השיפוטי התקין, קובע כי יש ליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש, ככל שניתן היה פסק דין אשר נפל בנתינתו פגם, לא היו נבחנות טענות ההגנה. ראה לענין זה, מ. קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מה' 15, עמ' 1213, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395. במקרה דנן, לא נפל פגם במתן פסק הדין. הנתבע קיבל את החלטת המחיקה יחד עם ביטולה של אותה החלטה באותו יום (2.8.2012), ויתר על כן, פנה וביקש עיכוב הליכים בחודש דצמבר 2012. העובדה כי הנתבע לא הגיש כתב הגנה משך 8 חודשים נוספים, מביא לכך כי לא קמה עילה לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

להבדיל, בימ"ש מאבחן בין פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד שלא כהלכה, לבין פסק דין אשר ניתן כהלכה (ראה ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח (1) 830), ובמסגרת זאת, רשאי לבטל ביהמ"ש את פסק הדין, לפי שיקול דעתו.

במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה. אוסיף ואציין, כי על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני שיקולים אלו – וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133).

במסגרת הפעלת אותו שיקול דעת, על הנתבע לפרט טעמי הגנתו, שכן השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.

סיבת המחדל בהקשר זה, אינה מובנת ואינה ברורה; מלבד טענות אשר ניתן לראותן כהיתממות וכהיתלות בהחלטת המחיקה אשר בוטלה (דבר הביטול היה ידוע וברור, אישורי המסירה מצויים בתיק ביהמ"ש), האמירה כי הנתבע לא היה מודע להליך נשללת מעצם קיומה של אותה בקשה מחודש דצמבר 2012, אשר הנתבע מוחזק כמודע לה.

ומעבר לשאלת סיבת המחדל, אשר מאחר ולא הוסבר והטענות היו דחוקות, ניתן עדיין לראות האם נפרשו טענות ההגנה אשר מקימות ראשית הגנה אפשרית בפני התובענה. הנתבע בהקשר זה, נמנע מצירוף אסמכתאות, וכל אשר העלה היו טענות כלליות וסתמיות המופנות כלפי פחות מרבע מהסכום הנתבע; הנתבע מציין כי מדובר בסחורה אשר הזמין והייתה לקויה, ואולם: הנתבע לא מפרט איזו סחורה נרכשה? באיזה פריטי ריהוט מדובר? מתי בוצעה עסקת הרכישה הנטענת ומה היה היקפה (אמירה של כ- 6,000 ₪ ביחסים מסחריים מלמדת על עמימות לא מובנת, עוסק מורשה אמור לדעת בדיוק את עלות הסחורה שרכש)? מתי אותה סחורה הוזמנה ומתי סופקה? אילו פעולות בוצעו להחזרתה והאם היו פניות בכתב?

דבר מאלה לא נעשה, ונותרנו עם שלל טענות לא מפורטות, לא קצובות, המועלות בעלמא ללא אסמכתאות, בהיקף מינורי ללא פירוט סכומים ותאריכים, ואין בכך כדי להקים הגנה בפני התובענה.

אני מקבל בהחלט את דברי ב"כ התובעת לגבי היעדר הגנה העולה מהבקשה לביטול פסק דין, ובנסיבות אלו אין הצדקה לבטל את פסק הדין, אף במנותק משאלת המחדל הדיוני – וכאשר נשקל המשקל המצטבר של דלות הטענות יחד עם מחדל דיוני לא מובהר ולא מוסבר, המכיל סתירות לגבי נתונים דיוניים, על אחת כמה וכמה מוצדק שלא לבטל את פסק הדין בהיעדר הגנה.

הבקשה לביטול פסק דין נדחית, ככל שעוכבו הליכי ביצוע פסק הדין אני מורה על חידושם.